Bava Metzia 52

Kapitel 52

א שנפל משנים חייב להחזיר מאי טעמא ההוא דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר מכדי איניש אחרינא לא הוה בהדאי אלא האי נקיטנא ליה ואמינא ליה אנת הוא דשקלתיה

1 so muß er ihnzurückgeben, weil der Verlierende ihn nicht aufgegeben hat, denn er denkt also: ein anderer außer diesem war nicht mit mir, ich werde ihn vornehmen und zu ihm sagen: du hast ihn genommen;

ב בשלשה אינו חייב להחזיר מאי טעמא ההוא דנפל מיניה ודאי מיאש מימר אמר מכדי תרי הוו בהדאי אי נקיטנא להאי אמר לא שקלתיה ואי נקיטנא להאי אמר לא שקלתיה

2 wenn aber von dreien, so braucht er ihn nicht zurückzugeben, weil der Verlierende ihn aufgegeben hat, denn er denkt also: es waren zwei mit mir, nehme ich den einen vor, so sagt er, er habe ihn nicht genommen, und nehme ich den anderen vor, so sagt er, er habe ihn nicht genommen.

ג אמר רבא האי דאמרת בשלשה אינו חייב להחזיר לא אמרן אלא דלית ביה שוה פרוטה לכל חד וחד אבל אית ביה שוה פרוטה לכל חד וחד חייב להחזיר מאי טעמא אימור שותפי נינהו ולא מיאשו

3 Raba sagte: Das, was du gesagt hast, wenn es drei sind, brauche er ihn nicht zurückzugeben, gilt nur von dem Falle, wenn auf jeden nicht der Wert einer Peruṭa entfällt, wenn aber auf jeden der Wert einer Peruṭa entfällt, so muß er ihn zurückgeben, denn sie sind vielleicht Teilhaberund geben ihn nicht auf.

ד איכא דאמרי אמר רבא אע"ג דלית ביה אלא שוה שתי פרוטות חייב להחזיר מאי טעמא אימור שותפי נינהו וחד מנייהו אחולי אחליה למנתיה גבי חבריה

4 Manche lesen: Raba sagte: Auch wenn es nur den Wert von zwei Peruṭas hat, muß er ihn zurückgeben, denn sie sind vielleicht Teilhaberund hat einer von ihnen zu Gunsten des anderen auf seinen Teil verzichtet.

ה ואמר רבא ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה עובר בכולן משום (ויקרא יט, יג) לא תגזול ומשום (דברים כב, א) השב תשיבם ומשום (דברים כב, ג) לא תוכל להתעלם ואע"ג דחזרה לאחר יאוש מתנה הוא דיהיב ליה ואיסורא דעבד עבד

5 Ferner sagte Raba: Wenn jemand gesehen hat, wie einer einen Sela͑ verloren hat, und ihn vor der Desperation aufhebt, um ihn zu rauben, so übertritt er alleGesetze:du sollst nicht rauben;du sollst zurückbringen;du darfst dich nicht entziehen; und auch wenn er ihn nach der Desperation zurückgibt, so ist dies nur ein Geschenk, die verbotene Handlung aber, die er begangen hat, ist geschehen.

ו נטלה לפני יאוש על מנת להחזירה ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה עובר משום השב תשיבם

6 Hat er ihn vor der Desperation aufgenommen, um ihn ihm zurückzugeben, und sich nach der Desperation überlegt, ihn zu rauben, so übertrat er das Gebot: du sollst zurückbringen.

ז המתין לה עד שנתיאשו הבעלים ונטלה אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד

7 Wartet er aber, bis der Eigentümer es aufgibt, und hebt ihn dann auf, so begeht er nur das Verbot: du darfst dich nicht entziehen.

ח אמר רבא האי מאן דחזי דנפל זוזי מחבריה בי חלתא ואשכחיה ושקליה לא מיחייב לאהדורי ליה מאי טעמא ההוא דנפל מיניה מיאש הוא אע"ג דחזייה דאייתי ארבלא וקא מרבל מימר אמר כי היכי דנפול מינאי דידי הכי נפול מאיניש אחרינא ומשכחנא מידי:

8 Raba sagte: Wenn jemand gesehen hat, wie einem ein Zuz in den Sand gefallen ist, und er ihn darauf findet und an sich nimmt, so braucht er ihn nicht zurückzugeben, weil der Verlierende ihn aufgegeben hat, selbst wenn er gesehen, wie jener ein Sieb geholt und gesiebt hat, denn jener dachte: wie ich etwas verloren habe, so kann auch ein anderer etwas verloren haben, das ich finden kann.

ט <big>מתני׳</big> מצא בחנות הרי אלו שלו בין התיבה ולחנוני של חנוני לפני שולחני הרי אלו שלו בין הכסא ולשולחני הרי אלו של שולחני

9 WENN JEMAND ETWAS IN EINEM LADEN FINDET, SO GEHÖRT ES IHM; WENN ZWISCHEN DEM LADENTISCHE UND DEM KRÄMER, SO GEHÖRT ES DEM KRÄMER; WENN VOR EINEM WECHSLER, SO GEHÖRT ES IHM, WENN ZWISCHEN DER WECHSELBANK UND DEM WECHSLER, SO GEHÖRT ES DEM WECHSLER.

י הלוקח פירות מחבירו או ששילח לו חבירו פירות ומצא בהן מעות הרי אלו שלו אם היו צרורין נוטל ומכריז:

10 WENN JEMAND VON SEINEM NÄCHSTEN FRÜCHTE GEKAUFT, ODER JEMAND IHM FRÜCHTE GESCHICKT HAT, UND ER DARUNTER GELD FINDET, SO GEHÖRT ES IHM; IST ES EINGEBUNDEN, SO MUSS ER ES AUSRUFEN.

יא <big>גמ׳</big> אמר רבי אלעזר אפילו מונחין על גבי שולחן

11 GEMARA. R. Elea͑zar sagte: Selbst wenn es auf der Wechselbank liegt. –

יב תנן לפני שולחני הרי אלו שלו הא על גבי שולחן דשולחני אימא סיפא בין הכסא ולשולחני של שולחני הא על גבי שולחן שלו אלא מהא ליכא למשמע מינה

12 Wir haben gelernt: wenn vor dem Wechsler, so gehört es ihm; demnach gehört das, was auf der Wechselbank liegt, dem Wechsler!? – Wie ist demnach der Schlußsatz zu erklären: wenn zwischen der Wechselbank und dem Wechsler, so gehört es dem Wechsler, demnach gehört das, was sich auf der Wechselbank befindet, ihm!? Hieraus ist vielmehr nichts zu entnehmen. –

יג ורבי אלעזר הא מנא ליה אמר רבא מתניתין קשיתיה מאי אריא דתני בין הכסא לשולחני של שולחני ליתני על שולחן אי נמי מצא בשולחנות כדקתני רישא מצא בחנות שלו אלא ש"מ אפי' מונחין על גבי שולחן הרי אלו שלו:

13 Woher entnimmt dies R. Elea͑zar? Raba erwiderte: Ihm war unsere Mišna auffallend: weshalb lehrt er: zwischen der Wechselbank und dem Wechsler, so gehört es dem Wechsler, sollte er doch lehren: auf der Wechselbank, oder: in einer Wechselstube, wie er auch im Anfangsatze lehrt: in einem Laden; vielmehr ist hieraus zu entnehmen, auch wenn es auf der Wechselbank liegt, gehöre es ihm.

יד הלוקח פירות מחבירו וכו': אמר ריש לקיש משום רבי ינאי לא שנו אלא

14 WENN JEMAND VON SEINEM NÄCHSTEN FRÜCHTE GEKAUFT &C. Reš Laqiš sagte im Namen R. Jannajs:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel